מדוע לא עלה לארץ-ישראל?

אחת השאלות המסקרנות ביותר, במשך כל שנות נשיאותו של הרבי, היתה "מדוע אינו עולה לארץ ישראל" ומדוע אינו קובע ומבסס בה את המרכז העולמי של תנועת חב"ד.

המעורבות של הרבי בחיי העם בישראל הייתה עצומה. הוא התמצא בנבכי הבעיות השונות והכיר היטב את כל המושכים בחוטים. לא-אחת הפתיע שרי ממשלה כשנוכחו שהוא יודע פרטי- פרטים בסוגיות ביטחוניות ומדיניות סבוכות וחשאיות ביותר.

אנשי צבא בכירים, ששוחחו עם הרבי, נדהמו מהידע הטופוגרפי שהוכיח הרבי על שטחים שכף רגלו מעולם לא דרכה בהם. בפגישות עם ראשי-ערים הראה הרבי התמצאות מפליאה בשכונותיהן השונות של הערים והעיירות בארץ.

הרבי עודד את העלייה לישראל, תמך בהתיישבות, הורה לחסידיו להקים כאן מפעלי תעשייה, חיזק את רוח העם והפיח עידוד בשעות קשות.

עקב כל זאת שאלו רבים, מדוע לא עלה הרבי לישראל. הרבי מיעט לדבר על כך. רק כשאישים ישראלים שאלו אותו ישירות, השיב תשובות קצרות. לאחד השואלים הסביר הרבי, שהוא רואה ביהדות העולם ספינה טובעת ובארץ-ישראל את סירת-ההצלה. "כאשר הספינה טובעת, חייב הקברניט להוריד לסירת-ההצלה את כל הנוסעים ורק אחר-כך הוא רשאי לקפוץ אליה בעצמו", אמר.

מהתבטאויותיו בנושא עולה, שהוא ראה בבואו לארץ-ישראל את מעשה הסיום של עבודתו להצלת עם-ישראל מטמיעה ומהתבוללות. כל עוד עבודה זו בעיצומה, ושליחיו מוסרים את נפשם בכל הפינות הנידחות בתבל - אין הוא רשאי להגשים את משאת-נפשו ולבוא אל המנוחה ואל הנחלה.